<h1>צידה לדרך מ"ד כ"ג פי"א</h1>
<h2>דף קיד.</h2>
מצוה לאכול מצה לתאבון. לפיכך מי שאוכל שחרית ודרכו שלא לאכול שנית אין לו לאכול בערב פסח וכל אדם אסור לאכול פת משעה עשירית ולמעלה אבל שאר דברים שלא ימנעו אותם מלאכול מותר. וכן יכול לאכול מצה עשירה אחר איסור חמץ ובלבד שלא יאכל לשובע. זה הכלל הכל לפי אצטומכתו. מצוה לערוך שלחנו מבעוד יום כדי שיהא הכל מתוקן משתחשך ויאכל קוד' שיישנו התינוקות אבל אין לאכול מבעוד יום שהמצה זכר לפסח והפסח אינו נאכל אלא בלילה. וישים על שלחנו כלים נאים אם יש לו ויכין המושבות בהסבה דרך חרות ולהסב על שמאלו ולא על ימינו שמא יקדים קנה לושט ויבוא לידי סכנה. אשה אינה צריכה הסיבה שאין דרכה להסב אם אינה אשה חשובה. בן אצל אביו צריך הסבה אפילו הוא רבו מובהק. ותלמיד אצל רבו אינו צריך אם לא נתן לו רבו רשות. כל מי שחייב בהסבה אם אכל ושתה בלא הסבה יחזור לאכול ולשתות. צריך כל אדם לשתות ארבע כוסות של פסח על הסדר כמו שיתבאר. שיעור הכוס שיכיל ביצה ומחצה ואם היין חזק צריך למזגו ומצוה ביין אדום ויוצא אפי' ביין מבושל. אחד אנשים ואחד נשים חייבות בכל המצות הנוהגות באותו לילה. וכן מנהג טוב לתת לתינוקות כוסות לפניהם ולחלק להם קליות ואגוזים כדי שיראו שנוי וישאלו. כוס ראשון מברך עליו בפה"ג וקדוש היום ושהחיינו. ואם חל בשבת יאמר ויכולו. ואם במוצאי שבת יין נר הבדלה זמן. ושותה בהסבה ולא יברך על הגפן ועל פרי הגפן וגו'. ומביאין הקערה ששם שלש מצות ומרור וחרוסת ושאר ירקות. עיקר המצוה בחזרת. וכן יהיו בקערה שני תבשילין כגון ביצה ומעט בשר צלי אחד זכר לפסח והשני זכר לחגיגת הפסח. והמרור זכר לוימררו את חייהם. והחרוסת זכר לטיט. ומצוה לעשות מדברים מתובלים וחמוצים לשום בו קנמון וזנגביל זכר לתבן. ונוטל ידיו לצורך הטבול לפי שכל שטבולו במשקה צריך נטילת ידים ולוקח מהירקות ולא חזרת ויטבול בחומץ לפי שלא הוזכר חרוסת בגמרא עד טבול שני ויברך בורא פרי האדמה. ויש מחלוקת בין המפרשים אם יברכו אחר ירקות אלו לפי שסופו לאכול עוד ירקות הלכך לא יאכל מהם כזית ולא יצטרך לברך אחריהם. וזה הטבול הוא שנוי כדי שישאלו התינוקות ואינו צריך הסבה יקח המצה האמצעית ויבצענה לשנים וישים חציה תחת המפה לאפיקומן והחצי הנותר ישים על שני השלמות. ויגביה הקערה שבה המצות ויאמר הא לחמא עניא וכו' ויסירנו מעל השלחן כדי שיראו התינוקות וישאלו. ומוזגין כוס שני. בברכת ההלל יש מחלוקת יש אומרים שמברכין עליו בין בתחלה קודם אכילה ובין אחר אכילה. ואחרים אומרים שאין לברך. ונהגו רוב העולם שלא לברך. ועל פי מסכת סופרים נהגו גדולים בתפלת ערבית שיאמרו ההלל בברכה כל שתי הלילות וכן אני נוהג. וקורא ההגדה עד למעינו מים ומברך אשר גאלנו וחותם ברוך אתה ה' גאל ישראל. וצריך להקדים בברכה זו זבחים לפסחים. שהרי הפסח נאכל על השובע. ושותה כוס שני בלא ברכה. זה הכלל אין לברך בפ"ה אלא (עד) [על] הראשון ועל כוס של ברכה שברכת המזון הוא הפסק אבל על הגפן ועל פרי הגפן אין לברך אלא על האחרון שהרי סופו לשתות ואין מברכין על הגפן אלא במסתלק מלשתות. ולפי הגאונים שאומרים כי חייב לברך בורא פרי הגפן על כל כוס וכוס גם על הגפן צריך לברך על כל אחד. והוא דבר תימה שהיין לפניו לשתות ומחייב בהם למה יברך בפ"ה. ויש מחלקים עוד חלוקים אחרים בברכה אחרונה וזה הכלל עקר הראשון שכתבתי. יש אומרים שצריך ליטול ידיו שנית לאכול ואע"פ שנטל ידיו בטבול ראשון ויש אומרים שאם לא הסיח דעתו ושמר ידיו אין ליטול. אחר הנטילה יקח השתי מצות והפרוסה באמצע ויברך על כל השלמה העליונה והפרוסה המוציא ולאכול מצה ויבצע משתיהם יחד ויאכל מכל אחד כשני זיתים יחד ובהסבה. יש נוהגים על פי הגאונים שאינן מברכין אלא על אחת פרוסה אחת שלמה. אבל חכמי צרפת אמרו מה נשתנה יום טוב זה משאר ימים טובים שצריכין לחם משנה ואם תאמר משום לחם עוני הרי פרוסה באמצע. אחר כך יקח כזית או יותר ממרור ויטבול בחרוסת וינערנו מן החרוסת שלא יהא רבה עליו ומבטל טעמו ויברך לאכול מרור ויאכל בלא הסבה. אחר כן נוטל המצה השלישית הנותרת שלמה ויבצע ממנה כזית וכורכה עם המרור וטובלה בחרוסת ואומר זכר למקדש כהלל שהיה כורך פסח מצה ומרור ואוכל בהסבה שהרי הלל מסב היה וגם היה אוכל חרוסת שלא היה לו טבול אחד בחרוסת. יש נוהגין לעשות כל שלש מצות ממדה אחת זכר ללחמי תודה ועושין א' ב' ג' על כל אחת שיברכו עליהם כסדר עשייתן. אחר שגמרו סעודתן יאכלו האפיקומן קודם חצות ובהסבה. שכח ולא אכל האפיקומן רבו הדעות והמחוור שבכלם שאפילו ברך ברכת המזון אם לא אמר בפ"ה יטול ידיו ויברך המוציא ויאכלנו. אבל אם ברך בפה"ג צריך לשתות ואם יאכל שנית צריך לברך ברכת המזון וירבה בכוסות אסור אלא יסמוך על המצה שאכל בתוך אכילתו. אין לאכול אחר אפיקומן כלום. אח"כ מוזגין כוס שלישי לברכת המזון ומברך בפ"ה וישתה בהסבה. ולא ישתה בין כוס שלישי לרביעי. וגומר ההלל ואינו חותם. וכשמגיע עד מעולם ועד עולם אתה אל אומר ההלל הגדול הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו. הודו לאל השמים כי לעולם חסדו. ונשמת. וחותם בישתבח. ושותה כוס רביעי בהסבה בלא ברכה ראשונה ומברך אחריו על הגפן. לפי שחייב אדם לעסוק בהלכות הפסח וביציאת מצרים כל הלילה נהגו שלא לשתות אחר ארבע כוסות אלא מים, שלא לפקח טעם המצוה זכר ליציאת מצרים. וערבה לה' מנחת יהודה וירושלים. כימי עולם וכשנים קדמוניות.
